"זוגיות בצל משבר: השפעת 7 באוקטובר על הקשר"

השפעות הטראומה על הזוגיות

טראומה קולקטיבית, כמו זו שנגרמה מהאירועים האחרונים, משפיעה עלינו לא רק כאינדיבידואלים, אלא גם כחלק ממערכות יחסים. כשכולנו חווים פחדים דומים, אי-ודאות קיומית, ודאגה מתמשכת לעתיד – זה חודר גם לתוך הבית, לתוך הדינמיקה הזוגית. זוגות עשויים לחוות מגוון תגובות רגשיות: חרדה מתמשכת, כעס, תחושת חוסר אונים, בלבול או ניתוק רגשי. לעיתים, כל אחד מבני הזוג מגיב באופן שונה – מה שמוביל לאי הבנה ולתחושת ריחוק. אחד מהם עשוי לשקוע פנימה, השני עשוי לרצות לדבר כל הזמן – ושניהם מרגישים לבד בתוך הדבר הזה.

הלחץ החיצוני רק מחמיר את המצב. החדשות שלא מפסיקות לזרום, ההתמודדות עם ילדים שזקוקים לתשומת לב רגשית, קשיים כלכליים, או דאגה לאנשים קרובים – כל אלה שואבים מאיתנו משאבים רגשיים. וכשאין "חמצן" רגשי – הקשר הזוגי עלול להיחלש. מחקרים מצביעים על כך שזוגות במצבי טראומה קולקטיבית עלולים להתמודד עם ירידה באינטימיות, עלייה בקונפליקטים, או תחושה שהקשר "נתקע". כל תנועה הכי קטנה הופכת לרגישה, כל מילה מקבלת משקל כבד.

אבל דווקא בתוך כל זה – יש פתח. כשיש שפה רגשית משותפת, כשיש הקשבה ורצון להבין – אפשר להתחיל תנועה חדשה. גם אם קטנה, גם אם צעד אחד בכל פעם. כי זוגיות היא לא רק מרחב של רגש – היא גם מרחב של ריפוי.

זיהוי דפוסי התמודדות שונים

אחד המכשולים המרכזיים בזוגיות בצל משבר הוא ההבדל בדפוסי ההתמודדות. ניקח לדוגמה את סיפורם של מיכל וארז(שמות בדויים), זוג בשנות ה-30 לחייהם. לאחר ה-7 באוקטובר, מיכל חשה צורך עז לשוחח על החדשות ועל תחושותיה, ומצאה נחמה בשיתוף. לעומת זאת, ארז, שהרגיש מוצף מהחדשות, העדיף להתמקד בעבודה ובמשימות מעשיות, תוך הימנעות משיחות על המצב. מיכל פירשה את התנהגותו כחוסר אכפתיות, בעוד ארז הרגיש שמיכל "לוחצת" עליו לדבר כשהוא לא מוכן. התוצאה הייתה סדרה של ויכוחים שהגבירו את המתח ביניהם.

דפוס זה, שבו אחד מבני הזוג "רודף" אחר קרבה והשני "נסוג", מוכר בטיפול זוגי ונקרא לעיתים "מחזור הרדיפה-נסיגה". זיהוי הדפוס הזה הוא הצעד הראשון לשינוי. זוגות יכולים להתחיל בשיחה פתוחה שבה כל אחד משתף כיצד הוא מתמודד עם המשבר, תוך הקפדה על הקשבה ללא שיפוט. שאלות כמו "מה עוזר לך להרגיש רגוע יותר?" או "איך אני יכול לתמוך בך?" יכולות לעזור ליצור הבנה הדדית. חשוב לזכור ששני בני הזוג מתמודדים עם אותו משבר, גם אם בדרכים שונות, ושיתוף פעולה יכול להפוך את הקשר למקור של נחמה.

כשאחד מתמסר החוצה – והשני מרגיש לבד

דוגמה נוספת היא זוגות שבהם אחד מבני הזוג מעורב מאוד בהתנדבות או בתמיכה בקהילה, בעוד השני מרגיש מוזנח. שירה, למשל, חשה שבעלה התרחק ממנה בתקופה שבה התמסר לסיוע למפונים – שבועות שבהם הייתה זקוקה לו במיוחד. במקרים כאלה, שיחה כנה על איזון בין מחויבויות חיצוניות לבין הצרכים הרגשיים בתוך הבית יכולה למנוע תחושות של ניכור, אכזבה ובדידות.

5 פעולות שיכולות לשנות את הדינמיקה – גם בזמנים רגישים

אחרי טראומה כמו זו של 7 באוקטובר, זוגיות לא חוזרת "למה שהייתה קודם" – אלא נבנית מחדש. מה שנדרש בזמנים כאלה הוא לא שיחה אחת טובה, אלא סדרה של צעדים קטנים, עקביים, שמאפשרים לרגש לנשום ולחיבור להתבסס מחדש.

הכלים שאני משתפת כאן מבוססים על ניסיון טיפולי עשיר – במיוחד מגישות כמו טיפול ממוקד רגש (EFT) שמתמקד ביצירת ביטחון רגשי בתוך הקשר ו-טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שמסייע בזיהוי דפוסים אוטומטיים ושינוי תגובות הרסניות.

אלו לא "טיפים" – אלא פעולות שנבדקו שוב ושוב בקליניקה, ועוזרות לזוגות לחזור ולחוות קרבה, גם מתוך קושי.

1. שגרה רגשית – לא רק לוגיסטית

רבים בונים שגרה סביב סידורים, עבודה או ילדים. אבל דווקא בימים של עומס נפשי – דרושה גם שגרה רגשית זוגית.
לדוגמה:

• שלוש דקות בבוקר לשתף "מה עובר עליי".

• משפט קבוע לפני השינה: "משהו טוב שקרה היום".

• אפילו סימן מוסכם של "אני איתך" – מבט, נגיעה, מילה.

טקסים קטנים כאלה יוצרים עוגן רגשי. הם מחברים – גם כשלא מדברים על הקושי ישירות.

2. שפת תיווך – לא חייבים להסכים, רק להבין

במקום לומר:

"אתה כל הזמן מתרחק ממני מאז שזה קרה."

נסו:

"שמתי לב שאתה שותק הרבה – האם זה קשור למה שעובר עליך?"

זו לא טכניקה – זו הזמנה להקשבה.
ללמוד לשאול, לא להניח. לתווך את הפער – מבלי לשפוט אותו.

3. הפסקת חירום לשיחה

משברים נוטים "להתפרץ" ברגע הכי לא מתאים. במקום להתווכח באוטומט, הגדירו ביניכם קוד:

• "עכשיו זה לא הזמן לדבר – נמשיך הערב כשנהיה רגועים."

• "אני רואה שזה חשוב לך – אני לא סגור עכשיו, אבל לא דוחה אותך."

המפתח: לעצור בלי להתנתק. להגיד "אני כאן" גם כשאין מילים.

4. עידוד לתפקוד רגשי – לא רק הישרדות

בזמנים של סטרס קיומי, זוגות רבים נכנסים ל"מוד הישרדות". אבל גם בתוך זה, אפשר להזכיר עדינות.

נסו לשאול:

• "מה יכול לעזור לך להירגע היום?"

• "מה היית צריך ממני ולא אמרת?"

כך בן/בת הזוג לא נשארים לבד עם ההתמודדות – ויש מרחב ריפוי בתוך הקשר.

5. מכתב קצר של הכרה

מילים כתובות לא תמיד נועדו להיאמר בקול.
נסו פעם בשבוע לכתוב פסקה קצרה:

• "מה אני מעריך בך מאז שפרצה המלחמה."

• "מה קשה לי, אבל אני יודע/ת שאתה לא אשם בזה."

כתיבה מייצרת נוכחות שקטה – שמרפאת כשדיבור כבר לא מצליח.

טיפ לסיום:

הכלים האלו לא באים במקום רגש. הם לא הופכים את הקושי ל"קל" – אלא יוצרים בו מקום בטוח.

כל זוג ימצא את הקצב שלו, את השפה שמתאימה לו. אבל מה שחשוב לזכור:
גם בזמנים של כאב לאומי – אפשר לבנות אינטימיות פרטית, עדינה, אמיצה.

לסיום: להפוך משבר להזדמנות זוגית

הטלטלה של ה-7 באוקטובר יצרה מציאות חדשה – חיצונית ופנימית. היא נגעה בכל אחד ואחת מאיתנו בדרכה, וחלחלה גם לתוך הקשרים הכי קרובים שלנו. זוגות רבים מצאו את עצמם מתמודדים עם מתחים, תחושת ריחוק או קונפליקטים שקיבלו עוצמה מחודשת. אבל כפי שראינו לאורך המאמר – לצד הקושי יש גם אפשרות. אפשרות לעצור, לזהות את הדפוסים, להבין את ההבדלים, ולבנות שפה זוגית חדשה.

הכרה בטראומה, תקשורת אמפתית, תרגול של נוכחות רגשית, וטקסים יומיומיים של חיבור – כל אלה הם אבני יסוד בדרך לחיזוק הקשר. דווקא ברגעים שבהם נדמה שהכול מתפרק, ניתן להתחיל תהליך של בנייה מחודשת – עמוקה, אנושית ומקרבת.

ואם אתם מרגישים שאתם זקוקים לליווי – אני כאן בשבילכם. עם ניסיון, הקשבה, וכלים שמבוססים גם על הלב וגם על מקצועיות.
הטיפול הזוגי שאני מציעה הוא קצר מועד, ממוקד, ומלווה גם בין הפגישות – מתוך אמונה שלכל זוג מגיע מרחב בטוח לגדול בו.

הזוגיות שלכם יכולה להיות מקור של כוח, חיבור ותמיכה – גם בזמנים הקשים ביותר. אני מזמינה אתכם להתחיל יחד תנועה חדשה.