ריבים בזוגיות בתקופה רגישה – ואיך אפשר לעצור את המעגל

כשהלחץ מבחוץ יוצר קונפליקטים בזוגיות

כמטפלת זוגית ברחובות, אני שומעת שוב ושוב בתקופה הזו את אותה שאלה:
“למה אנחנו כל הזמן רבים?”
ריבים בזוגיות לא נולדים סתם – לפעמים הם מתחילים ממש מדברים יומיומיים: כלים בכיור, מי אוסף את הילדים, עוד דיווח חדשותי שפותח את הבוקר. אבל כשזה חוזר שוב ושוב, כשהריבים הופכים לבלתי פוסקים, כשהכול מרגיש טעון – זה כבר לא רק על ה"כאן ועכשיו".

בתוך קונפליקטים בזוגיות מסתתר לעיתים כאב עמוק יותר – כזה שלא תמיד קל לשים עליו את האצבע. לפעמים זה פחד, לפעמים תחושת בדידות, ולפעמים פשוט עייפות רגשית שמצטברת. כשאנחנו חיים במציאות של מתח לאומי, חוסר ודאות ביטחונית וחרדה שקטה – הנפש לא תמיד יודעת איך לשחרר. ואז הרגש מוצא פורקן – דווקא מול מי שהכי קרוב.

ריבים בלתי פוסקים בזוגיות, במיוחד בתקופות כמו זו שאנו חיים בה, לא מעידים בהכרח על בעיה בקשר – אלא על מצב רגשי שדורש תשומת לב. זה לא שאתם “מקולקלים” – אלא שהמערכת כולה תחת עומס. דווקא ההבנה הזו יכולה להיות הצעד הראשון לעצירה, להתבוננות – ולשיחה שמתחילה לרפא.

למה דווקא עכשיו ריבים בזוגיות מתגברים?

בתקופות מתוחות כמו זו שאנחנו חווים, נדמה שכל דבר קטן יכול להצית ריב.
הסיבות לכך רבות ומורכבות, אך שוב ושוב אני רואה דפוסים דומים אצל זוגות שמגיעים לקליניקה. הנה שלושה גורמים עיקריים שחוזרים כמעט אצל כולם:

מצב חירום מבליט הבדלים

כל אחד מאיתנו מתמודד עם לחץ בצורה אחרת. אחד מרגיש צורך לדבר, לפרוק, להבין יחד מה קורה. השנייה דווקא בוחרת בשתיקה, במרחב אישי, בהתרחקות רגעית כדי להתמודד.
הפערים האלה, שבעבר אולי היו נסבלים או אפילו מאזנים – הופכים עכשיו לקרקע פורייה לקונפליקטים בזוגיות. לא בגלל חוסר אהבה, אלא בגלל שהתגובות השונות יוצרות תחושת זרות, חוסר הבנה, ולעיתים אפילו אכזבה.

אין כוח להכיל – אז בורחים להאשמות

כשהגוף עייף והנפש מוצפת, אין לנו את אותה סבלנות ואמפתיה שהיו לנו בזמנים רגועים יותר. גם מילה קטנה עלולה להישמע כמו ביקורת, גם שתיקה יכולה להתפרש כהתעלמות.
וכשאין כוח להכיל – אנחנו מתגוננים, תוקפים, מצביעים על מה שלא בסדר. זה אנושי, אבל הריבים בזוגיות הולכים ומתרבים – והמרחק הרגשי גדל.

המתח הלאומי מחפש פורקן אישי

בתוך חדשות קשות, איומים, אזעקות או חשש אמיתי לעתיד, החרדה לא נעלמת – היא פשוט עוברת מקום.
כשהיא לא מקבלת מענה, היא לעיתים פורצת החוצה דרך דינמיקה זוגית טעונה.
הריבים הופכים לא רק לוויכוח על עניינים יומיומיים, אלא לפורקן של תחושות עמוקות שלא קיבלו מילים – עד שהקשר הופך להיות הזירה שבה הכול מתפוצץ.

ריבים בלתי פוסקים בזוגיות – מתי זה סימן שמדובר בקריאה לעזרה?

ריבים בזוגיות הם חלק טבעי מכל מערכת יחסים. כולנו מתעצבנים לפעמים, כולנו אומרים דברים שלא התכוונו אליהם. אבל יש הבדל בין ריב מזדמן לבין דפוס חוזר של קונפליקטים, שחוזרים שוב ושוב – ופוגעים בתחושת הביטחון הרגשי של שני הצדדים.

אם אתם מזהים את עצמכם באחד או יותר מהמצבים הבאים, ייתכן שזהו סימן שהקשר מאותת על מצוקה עמוקה יותר – שדורשת התבוננות, הכלה ולעיתים גם ליווי מקצועי:

• כל שיחה נגמרת בפיצוץ או בשתיקה רועמת
  השיח הופך למוקש. אין מרחב לדבר באמת, בלי לחשוש מתגובה פוגעת או מהתרחקות נוספת.

• אתם לא מצליחים להרגיש מובנים
  התחושה היא ש"אני מדבר/ת – ואף אחד לא באמת מקשיב לי". המילים לא עוברות, והרגשות נשארים לבד.

• המרחק ביניכם הולך וגדל – דווקא כשיש אהבה
  יש חיבה, אולי גם געגוע, אבל קשה למצוא את הדרך חזרה. אתם נמצאים באותו בית – אבל מרגישים רחוקים.

• הריבים חוזרים על עצמם באותו תבנית
  זה מתחיל תמיד באותו נושא, מתגלגל לאותם משפטים, ונגמר באותה תחושת תסכול. זה כבר לא עניין של "מקרה" – זה דפוס.

• אחד מכם (או שניכם) מתחיל להרגיש ייאוש
  כשמגיעים לנקודה שבה אתם שואלים את עצמכם: "האם זה בכלל ניתן לשינוי?" – זה הזמן לעצור ולהקשיב למה שהקשר זועק מתוכו.

כשיש ריבים בלתי פוסקים בזוגיות, לעיתים מדובר בקריאה פנימית לעזרה – לא כי משהו "התקלקל", אלא כי משהו מבקש מקום.
והבשורה הטובה? יש מה לעשות. אפשר ללמוד לדבר אחרת, להרגיש קרובים גם כשיש פערים, ולבנות שפה זוגית חדשה – שמכילה גם קושי, וגם תקווה.

שלושה צעדים שיכולים לעצור את מעגל הריבים בזוגיות

כמו שלא מחלימים ממחלה בלחץ, כך גם בזוגיות – שינוי לא קורה דרך האשמות או ניסיונות "לתקן" את האחר, אלא דרך הקשבה, חמלה ושינוי גישה עדין.
הנה שלושה כלים פשוטים, שנבדקו גם בזוגות שאני מלווה – ועוזרים להתחיל לנשום מחדש בתוך הקשר:

1.  הפסקת אש יזומה

החליטו יחד על שעה קבועה ביום או בשבוע שבה לא מדברים על נושאים טעונים – לא חדשות, לא כסף, לא ויכוחים ישנים. רק זמן נקי לביחד: ללכת יחד, לשתות משהו חם, לשאול "מה שלומך באמת?".
המטרה: לא לברוח מהבעיות, אלא להזכיר לעצמכם שאתם קודם כול אנחנו – ולא רק שותפים בתחזוק השגרה.

2. החלפת האשמות בשיקוף רגשי

במקום משפטים כמו "אתה אף פעם לא מקשיב" או "את רק מבקרת אותי", נסו לתאר איך אתם מרגישים:

• "אני מרגיש לבד כשאני מספר משהו ואין תגובה"

• "קשה לי כשאני מרגישה שמבטלים אותי"
  כשמדברים על עצמכם ולא מאשימים את האחר – נפתחת דלת לתקשורת אמיתית ולא מתגוננת.

3. מחוות קטנות – שמחברות

לפעמים מגע קטן, הודעת טקסט נעימה באמצע היום, או מילה טובה – יכולים לשבור דפוס של ריחוק.
גם אם יש ביניכם קונפליקט – מחוות כאלה מזכירות שלמרות הכול, אתם עדיין רואים אחד את השנייה.
זה לא מבטל את הריב – אבל מחזיר תחושת קרבה אנושית שפשוט אי אפשר בלעדיה.

תרגול זוגי בבית – איך מתחילים לדבר אחרת?

אפשר להתחיל שינוי גדול מצעד קטן. קחו רבע שעה רגועה – אולי אחרי שהילדים נרדמים או בשבת אחה"צ – ונסו את התרגול הבא. אין צורך לפתור הכול, רק להתחיל להקשיב באמת:

שלב ראשון – שאלה שמזמינה קרבה

כל אחד מכם עונה בתורו, מבלי לקטוע או להתווכח:

• מה הכי קשה לך בימים האלה?

• איך אתה/את מרגיש/ה כשיש בינינו ריב?

• מה עוזר לך להרגיש בטוח/ה בקשר?

• מתי לאחרונה הרגשת שראיתי אותך באמת?

 

שלב שני – מילה טובה

כל אחד בוחר דבר אחד שהוא מעריך או אוהב בשני – ואומר אותו בקול.
גם אם יש קונפליקט – מותר להרגיש גם חיבה. הרגע הזה יכול להיות גשר בין עולמות.

שלב שלישי – החלטה קטנה

בחרו יחד דבר אחד קטן שכל אחד מכם ינסה לשנות השבוע:
למשל:

• "אני אנסה להקשיב בלי להגיב מיד"

• "אני אשאל מה שלומך כשאני חוזר/ת מהעבודה"

• "אני אכתוב לך משהו קטן באמצע היום"

תרגול פשוט כזה לא פותר ריבים בזוגיות ביום אחד – אבל הוא יוצר שינוי בגישה. הוא מזכיר לשניכם שיש עוד שפה, מלבד ויכוחים: שפה של הקשבה, אמפתיה, חיבור.

דוגמה שאני פוגשת לא מעט

זוג מהאזור – שניהם עובדים בעבודות תובעניות, עם שלושה ילדים קטנים שאי־אפשר להוריד מהאג'נדה. הם הגיעו אליי לקליניקה בתחושת ייאוש אמיתית: "הבית הפך לזירה", הם אמרו.
כל בוקר התחיל בכעס וכל ערב הסתיים בשתיקה. הנהלת שגרה שהפכה למלחמה, והאהבה – עדיין שם, אבל לכודה מתחת לעייפות, לתסכול ולתחושת חוסר אונים.

במפגשים הראשונים התמקדנו בלזהות את המעגל שחוזר שוב ושוב:
⦁ בזמן העומס – התקשורת נבלעת בחובות, בחדשות, בלו"ז.
⦁ בלי טריגר משמעותי – השיחה מתגלגלת לוויכוח לא פתיר, או מזין שתיקות מתעבות.
בשלב הזה, הם למדו להבחין – מתי הם נלחמים באמת, ומתי פשוט מפנים ייאוש שנשאב מהמרוץ הלאומי.
מילים כמו: "אני מרגיש/ה לבד," או "נמאס לי מהתחושה הזו שאנחנו לא בצד של "אנחנו" – פתחו עבורם פתח גדול.

עם הזמן – ובאורך רוח – הם התחילו להכניס רגעים של הקשבה אמיתית, בלי לצפות לתוצאה גדולה:
פעם ביום – שיחה קצרה בלי מסכים.
מעט מגע פיזי בלי מטרה.
רגעים של שיתוף פשוט כמו: "היה לי יום קשה, אתה יכול לשמוע אותי?"
כבר אחרי כמה שבועות, הם דיווחו: "אנחנו לא מחליפים את העולם, אבל פתאום אנחנו זוכרים למה התחברנו".
הם לא סילקו את כל הקונפליקטים – אבל למדו להיות יחד גם כשקשה. וזה, בעיניי, הצעד הכי חשוב לשיקום קשר בזמן אמת.

גם אם אתם רבים – זה לא אומר שהקשר אבוד

ריבים בזוגיות לא מעידים בהכרח על כישלון – אלא לעיתים קרובות על עומס שלא דובר, כאב שלא קיבל שם, וצורך רגשי שלא זכה להכרה.
במיוחד בתקופות של חוסר ביטחון, כשברקע יש מתיחות ביטחונית, חרדה לאומית ותחושת חוסר שליטה – דווקא אז, הלב מבקש עוגן.
וזה טבעי מאוד שהעוגן הזה יתבקש בתוך הקשר הכי קרוב – הזוגיות.

אבל כשאנחנו לחוצים, מתוחים, מותשים – לפעמים אנחנו לא מצליחים לראות זה את זו. ודווקא המקום שאמור להיות הכי בטוח – הופך לזירה של ריבים בלתי פוסקים.
ועדיין, בתוך כל זה – אפשר לעצור. רגע לפני שמרימים ידיים, רגע לפני שמתרחקים לגמרי, אפשר לבחור להקשיב מחדש.
כי הקשר הזוגי, אם רק נשקיע בו רגעים קטנים של תשומת לב, יכול להפוך למרחב של ריפוי הדדי.
מקום שבו לא חייבים להסכים על הכול – רק להסכים לראות אחד את השנייה באמת.

מרגישים שהריבים לא נגמרים? בואו לדבר על זה

אם גם אתם מרגישים שהריבים בזוגיות הפכו תכופים, מתישים או פשוט כבר הפכו לשפה הקבועה בבית – אתם לא לבד.
וזה לא חייב להישאר כך.

אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר ולקבוע איתי פגישת ייעוץ זוגית אצלי בקליניקה ברחובות – מרחב שקט ובטוח, שבו אין שיפוטיות ואין צדדים. רק מקום לעצור, להקשיב, להבין מה באמת קורה ביניכם מתחת לפני השטח.
יחד, נוכל לזהות את הדפוסים שמעייפים את הקשר – ולבנות שיח זוגי חדש: כזה שמבוסס על הקשבה, אמפתיה, ומקום לכל אחד מכם להיות בדיוק מי שהוא – בלי לוותר על הביחד.

גם אם אתם מרגישים שאין סיכוי – לפעמים כל מה שצריך הוא התחלה שונה.
אני כאן בשבילכם, כדי ללוות אתכם במסע הזה – בעדינות, באמונה, ובקצב שמתאים לכם.