יש רגע אחד, שקט מאוד וכואב מאוד, שקורה בהמון חדרי שינה. זה הרגע שבו האור כבה, הטלוויזיה נסגרת, ואחד מכם שולח יד. ליטוף קטן, ניסיון להתקרב. והצד השני? הוא קופא. או זז מילימטר הצידה. או פשוט ממלמל את המשפט ששניכם כבר מכירים בעל פה: "אני גמור מעייפות היום".
באותו רגע, בחושך, אתם שני אנשים בודדים במיטה אחת. זה שרצה – מרגיש דחוי. המחשבה שעוברת לו בראש היא לא "הוא עייף", אלא "הוא לא רוצה אותי". וזה שלא רצה? הוא מוצף אשמה. הוא מרגיש שמשהו אצלו לא בסדר, או שפשוט אין לו אוויר לנשום כי שוב מצפים ממנו למשהו שאין לו כוח לתת.
ברוכים הבאים ל"ריקוד הפערים". הבעיה הכי נפוצה, הכי מושתקת והכי טבעית בזוגיות ארוכת שנים.
בואו ננפץ מיתוס: הפער הוא הנורמלי החדש
לפני שמתקנים, צריך להבין: שיקרו לנו. מכרו לנו פנטזיה רומנטית שבה בני זוג אמורים להיות מתואמים בחשק המיני שלהם כל הזמן. בפועל? הסיכוי ששני אנשים ירצו סקס בדיוק באותו זמן, באותה עוצמה ובאותה תדירות לאורך 20 שנות נישואים – שואף לאפס.
תמיד יהיה בזוגיות "המזמין" (זה שרוצה יותר) ו"המוזמן" (זה שרוצה פחות). הבעיה היא לא הפער עצמו, אלא הדינמיקה שנוצרת סביבו: ככל שצד אחד לוחץ יותר, הצד השני מתרחק יותר. בסוף, הצד שחושש מסקס מתחיל להימנע גם מחיבוק תמים במטבח, רק כדי שזה לא יתפרש בטעות כ"הזמנה". וכך נוצר מדבר שלם של חוסר מגע.
אז איך יוצאים מהלופ הזה ומתקרבים מחדש?
כדי לשנות את המצב, אנחנו צריכים להפסיק לספור "מי יזם" ולהתחיל להבין איך הגוף שלנו באמת עובד. הנה כמה עקרונות שיעזרו לכם להוריד את המתח:
-
תפסיקו לחכות ל"זיקוקים" (הם לא יגיעו לפני) רוב האנשים, ובעיקר נשים (אבל ממש לא רק), חווים מה שנקרא "חשק תגובתי". אנחנו מחכים שיתחשק לנו סקס כמו שמתחשק לנו שוקולד, אבל זה עובד הפוך: החשק לא מגיע לפני המעשה, הוא מתעורר תוך כדי. זה בדיוק כמו לא לרצות ללכת לאימון, אבל להרגיש אנרגטיים אחרי חמש דקות של תנועה. אם תסכימו להתחיל להתקרב מסקרנות ולא מתוך "חרמנות", תגלו שהגוף מתעורר מעצמו.
-
תייצרו "אי של ביטחון" (מגע ללא סקס) זו אולי העצה הכי חשובה. כדי להחזיר את האינטימיות, חייבים להסכים על מגע שלא מוביל בהכרח לחדירה או לאורגזמה. תסכימו שמותר להתחבק, לעשות מסאז', או סתם לשכב קרובים – בידיעה ברורה שמותר לעצור שם. ברגע שהצד ה"נמנע" יודע שיש לו שליטה ושלא כל ליטוף הוא התחייבות – הלחץ יורד והלב נפתח.
-
תזרקו את "פנקס החשבונות" לפח כל עוד אתם מנהלים רישום של "לפני כמה זמן עשינו פעם אחרונה", האינטימיות שלכם בצרות. כשסקס הופך למטלה שצריך לסמן עליה וי כדי שהצד השני יירגע, הוא מאבד את כל הקסם. המטרה היא לא להגיע למספר פעמים בשבוע, אלא לייצר מפגש שבו שניכם נוכחים ונהנים.
-
כן, מותר (וכדאי) לקבוע יומן הרבה זוגות נרתעים מזה כי זה "הורג את הספונטניות". אבל בחיים עמוסים עם קריירה וילדים, ספונטניות היא מותרות של רווקים. כשאתם קובעים זמן לסקס, אתם נותנים לעצמכם הזדמנות להתכונן נפשית, לשים את הדאגות בצד ולהגיע למפגש מתוך כוונה ובחירה, ולא מתוך "התקלה" בסוף יום מתיש.
מתי כדאי לפנות לעזרה?
לחיות עם פער בחשק המיני זה מאתגר, אבל זה לא גזר דין מוות לזוגיות. זה פשוט דורש שפה חדשה. שפה שבה "לא" הוא לא דחייה של האישיות שלכם, ו"כן" הוא לא כניעה ללחץ.
אם אתם מרגישים שהנושא הזה מנהל אתכם, יוצר מריבות קבועות, שתיקות רועמות או ריחוק שהולך וגדל – אל תישארו עם זה לבד. בטיפול זוגי אנחנו לומדים לנטרל את המוקשים האלה, ומחזירים את היכולת לדבר על אינטימיות ממקום של קרבה וגעגוע, ולא ממקום של מלחמה.
המאמר נכתב על ידי:

קרן קיסר לין
מטפלת זוגית ואישית, מנטורית לתקשורת מקרבת ומלווה תהליכי שינוי וצמיחה.



